שמעון ארזואן עבד כמנהל עבודה בחברה לעבודות עפר וסלילת כבישים.
בחברה החליטו לרכוש עבור העובדים ביטוח מנהלים.
סוכן ביטוח של חברת הפניקס הגיע לאתר הבניה בו עבד ארזואן והחתים אותו על טופסי ההצטרפות ובהם שאלון בריאות.
היה זה בעת שארזואן החלים מדלקת ריאות. במועד מילוי הטפסים סיים ארזואן ליטול את האנטיביוטיקה שקיבל לטיפול בדלקת והיה אמור לעבור צילום רנטגן שבוע לאחר מכן כדי לוודא שדלקת הריאות חלפה.
ארזואן המשיך לעבוד בעבודתו הפיזית הקשה תחת השמש הקופחת גם במהלך הטיפול האנטיביוטי ואף את צילום הרנטגן ביצע בהפסקה במהלך יום העבודה.
הליכי עריכת הביטוח הושלמו והפניקס הנפיקה לארזואן פוליסה.
יום לאחר מכן אושפז ארזואן בשל ממצא חשוד שהתגלה בצילום הרנטגן. במהלך האשפוז אובחן סרטן ריאות.
ארזואן נקלע לאובדן כושר עבודה ופנה להפניקס לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה.
לא השבת תשובות מלאות וכנות לשאלון, הסבירה הפניקס לארזואן את סירובה לשלם תגמולי ביטוח עבור אובדן כושר עבודה והודיעה לו על ביטול הפוליסה.
השופטת בלהה טולקובסקי מבית משפט השלום בתל אביב הצדיקה את הפניקס.
ארזואן, קבעה השופטת, נשאל "האם אתה סובל ממחלות ריאות וכלי נשימה המצריכות טיפול קבוע או מעקב רפואי" והשיב בשלילה הגם שידע שהוא נדרש לצילום ביקורת לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי.
בכך הפר את החובה להשיב תשובה מלאה וכנה.
לכן ולמרות שהשופטת קובעת במפורש כי ארזואן ידע והאמין בתום לב כי הוא לקה בדלקת ריאות שטופלה באנטיביוטיקה וחלפה, נדחתה תביעתו של ארזואן.
ארזואן לא ויתר והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בערעור, על דעת שלושת שופטי ההרכב, השופטים ישעיהו שנלר, דר' קובי ורדי ורות לבהר-שרון, נהפכה הקערה על פיה.
בניגוד לשופטת טולקובסקי, קובעים שופטי בית המשפט המחוזי כי תשובתו של ארזואן היתה מלאה וכנה.
המבחן מהי תשובה מלאה וכנה, מדגיש בית המשפט המחוזי, אינו טכני פורמליסטי. הוא מבוסס על השכל הישר וההיגיון בהתחשב בנסיבות העניין וניסוח השאלה.
השופט ורדי מסביר כי תשובתו של ארזואן לפיה הוא אינו סובל ממחלת ריאה המצריכה טיפול או מעקב רפואי הייתה מלאה וכנה על אף ההפניה לצילום רנטגן.
ההפנייה לצילום רנטגן נועדה לוודא אך ורק כי דלקת הריאות ממנה סבל ארזואן נרפאה וחלפה אחרי הטיפול האנטיביוטי שהסתיים.
במצב דברים זה, ממשיך השופט דר' ורדי ומסביר, אדם סביר מן הישוב שלקה בדלקת ריאות וקיבל טיפול אנטיביוטי אותו סיים לפני מילוי הצעת הביטוח, לא רואה זאת כמחלת ריאות המצריכה טיפול קבוע או מעקב רפואי.
השופט ורדי מדגיש כי מאופן ניסוח השאלות בהצהרת הבריאות, ניתן להבין כי מתבקשת התייחסות אך ורק למחלות כרוניות ולא למחלות חולפות. על כן, תשובתו של ארזואן כי הוא אינו נמצא במעקב רפואי, הינה תשובה מלאה וכנה מבחינה אובייקטיבית, שכן דלקת ריאות אינה מחלה כרונית אלא מחלה חולפת.
ומוסיף השופט ורדי, כי אפילו לא היה מגיע למסקנה כי ארזואן השיב תשובה מלאה וכנה, עדיין לא היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה.
חוק חוזה הביטוח קובע, מסביר השופט, כי כאשר אין קשר בין אי הגילוי למקרה הביטוח, אין בהפרת חובת הגילוי כדי לשלול מהמבוטח את תגמולי הביטוח.
אין קשר, קובע השופט ורדי, בין אי גילוי המעקב הרפואי אחר דלקת הריאות לבין מקרה הביטוח, היינו אי כושרו של ארזואן לעבודה בשל מחלת הסרטן.
התוצאה אליה הגעתי מסכם השופט ורדי את פסק דינו "הינה תוצאה צודקת והוגנת בנסיבות העניין" אליה הצטרפו כאמור השופטים שנלר ולבהר-שרון.
סוף דבר, נקבעה זכותו של ארזואן לתגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה עד הגיעו לגיל 65 והפניקס גם חוייבה בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.11.9.2011 מסמך 898
לקבלת פסק הדין המלא חינם לחץ כאן.
